מאמר שכדאי לקרוא בנושא רישיון יצרן
1. יש ללמוד את קובץ התקנות בדבר תנאי תברואה נאותים לעסקים לייצור מזון ניתן לעיין ולרכוש את התקנות
ברשויות המקומיות.
2. יש לפנות אל הרשות המקומית שבשטח שיפוטה נימצא המפעל ולהגיש בקשה לרישיון לניהול עסק כמקובל עפ”י חוק רישוי עסקים.
במידה ומדובר במבנה חדש, יש לקבל כמובן את דפי המידע מהרשות המקומית לגבי אחוזי בנייה, גובה, חיבורי ביוב, תחבורה ועוד.
3. לבקשה המוגשת לרשות, יש לצרף תכנית סידור פנימי הכוללת את כל האגפים ואת כל הציוד והמכונות המשמשות לייצור.
את התכנית יש להגיש באמצעות בעל מקצוע המתמצא בטכנולוגיה של ייצור מזון. התכנית חייבת לכלול, לבטא ולהתאים לדרישות קובץ
התקנות וולענות על כל הדרישות טכנולוגיות.
4. במידה וקיימים תקנים ישראליים ספציפיים למוצרים שהמפעל מתעד לייצר, יש לרכוש את התקנים ולוודא שתכנון קווי הייצור והפונקציות
הנלוות יענה לדרישות הספציפיות.
5. לפני תחילת תכנון המפעל, על היזם/ בעלים/ מגיש, להבהיר לעצמו ולהגדיר בכתב (במסגרת הנספח לתכנית שיוגש למשרד הבריאות),
את הנושאים הבאים:
מה – מהם המוצרים שהמפעל ייצר?
כמה – מהי התפוקה המתוכננת של המפעל?
מהן הכמויות של: תוצרת גמורה, חומרי הגלם, חומרי העזר ואריזות ריקות שיאוחסנו במפעל מדי יום?
מה הכמות המקסימאלית שתאוחסן?
היכן וכיצד יהיה האחסון?
איך – מהו תהליך הזרימה של הייצור במפעל?
מהן הנקודות הקריטיות בעלות הסיכון הפוטנציאלי?
כיצד מתוכננת בקרת התהליכים וכיצד מוודאים מניעת לקויים ואיתור ליקויים שהתרחשו?
כיצד מתבצע ניקוי הציוד והמפעל?
מי – כמה עובדים, גברים ונשים עובדים בייצור ובכמה משמרות?
עיקרי הדרישות הבסיסיות למפעלים לייצור מזון:
1. מבנה:
* המבנה חייב להיות במיקום מאושר ע”י הרשות המקומית.
* המפעל לא יהיה במרתף.
* המפעל יימצא במיקום שסביבתו לא תגרום לזיהום המזון על ידי אבק, גזים, חול, תרסיסי צבע ושאר מזהמים.
* דרכי הגישה למפעל יהיו מאספלט או בטון.
* לרשות המפעל יעמוד מתקן לפנוי אשפה לפי הנחיות הרשות המקומית שיענה על צרכי המפעל.
* על המפעל לענות לדרישות הגורמים המוסמכים בנושאי: רעש, זהום סביבה, זהום אויר, טיפול בשפכים, טיפול בפסולת מוצקה, כבוי-
אש הג”א וכו’.
* המפעל יהיה בנוי בחומרים קשיחים בלבד, כגון: בטון ולבנים.
* המפעל יהיה מנוקז היטב, בעל שיפועי רצפה בהתאם לקווי-הייצור ומחובר למערכת ביוב תקינה כולל, בהתאם לצורך, מפרידי שומן
וטיפול נטרול אחר.
* רצפת המפעל חייבת להיות שלמה, חלקה ובעלת שיפועים למניעת מים עומדים.
* גובה הכתלים הפנימיים (למעט מחיצות), לא יפחת מ2.75 מ’ והם יצופו לפחות עד גובה של 2.00 מ’ באריחי חרסינה או חומר אחר
שיאושר ע”י התקנות וע”י שרות המזון ויבטיח קירות חלקים ואפשרות ניקוי.
* שטח המפעל חייב להיות פרופורציוני לכמות ואופי הייצור ולמספר האזורית ההכרחיים והנדרשים לפי החוק.
* המפעל צריך להיות מואר ומאוורר היטב.
* המפעל חייב להיות אטום ומוגן בפני חדירת מכרסמים, חרקים, בעלי כנף ושאר מזיקים.
* המים המשמשים לייצור, או במתקני ייצור, צריכים להיות מים זורמים באיכות מי שתייה לפחות.
* המתקנים השונים המצויים במפעל, צריכים לענות לדרישות הגהות והבטיחות כדי שלא לסכן את בריאותם או שלומם של העובדים.
* לינה בין כתלי המפעל אסורה.
* כל הפעילות היומית במפעל תתקיים תחת קורת גג אחת.
2. פנים המפעל:
* מערך הייצור צריך להיות רצוף לפי סדר פעולות הייצור החל מהכנסת ואחסון חומרי-גלם, עיבוד ראשוני, עיבוד סופי, אריזה והחסנה,
בהתאם למפעל, למוצר, ולקווי הייצור הספציפיים.
* המערך יתוכנן כך שלא תהיינה הצטלבויות בין חומרי- גלם למוצרים בתהליך הייצור ולמוצרים סופיים.
* הציוד המשמש לייצור המזון צריך להיות עשוי מחומרים מאושרים לשימוש במפעל המסוים ולחומרים הספציפיים ועליו להיות ניתן
לפרוק וניקוי בקלות.
* על עובדי המפעל להיות מצוידים באישורים רפואיים שאינם חולים במחלות מידבקות ואינם מסכנים את המזון עמו הם באים במגע.
* המפעל צריך להיות מסודר ונקי באופן תמידי.
* אין לאכול, לשתות ולעשן אלא במקומות המיועדים לכך: חדר אוכל או פינת אוכל.
* על כל העובדים להיות לבושים בבגדי עבודה נקיים, כולל כיסויי ראש.
* במפעל חייב להיות ניהול בקרת-איכות המפרט מה צריך לבדוק, באיזו תדירות, מי אחראי והיכן מתבצעות הבדיקות.
* האגפים השונים בהם יש צורך הנם אופייניים לכל סוג תעשייה, לכל מוצר ולכל מפעל.
* באופן עקרוני המפעל צריך לכלול את האגפים הבאים:
א’. מחסנים לחומרי-גלם (מחסן קמח יכלול גם נפה).
ב’. מחסנים לחומרי-עזר.
ג’. מחסנים לחומרי אריזה.
ד’. אולמי ייצור, כולל אזור “מלוכלך” (ניקוי ירקות, הוצאה מאריזה חיצונית, “הפשטת בשר” וכו’).
ה’. אגף רחיצה וניקוי ציוד, שיכלול כיורים או קערות שגודלן מתאים לחלקי הציוד הגדולים ביותר, עשויים נירוסטה, מצוידים במים
חמים וקרים, כאשר משני צדי האגף ימצאו משטחים לכלים מלוכלכים ומשטחים מחוררים לכלים לאחר הניקוי.
ו’. אחסון תוצרת גמורה.
ז’. אזור אחסון כלי וחומרי ניקוי וחיטוי.
ח’. אגף שירותים: בתי- שימוש. מקלחות וחדרי הלבשה. חדר-אוכל.
* יש להתקין כיורים לרחיצת ידיים כולל מים חמים, סבון ואמצעי ניגוב במקומות הבאים:
א’. חדרי שירותים.
ב’. חדר האוכל.
ג’. אולמות הייצור-בהתאם לצורך ולתהליכי הייצור.
בכל הכיורים יש להתקין ברזים אוטומטיים (הפעלת רגל, מרפק או אלקטרוניים), ואמצעי ניגוב ידיים – עדיפות לייבוש אלקטרוני או מגבונים חד-פעמיים.
* אריחי קיר – יש לצפות את הקירות והמחיצות הפנימיות באריחי קיר חלקים, בהירים ושלמים הניתנים לניקוי בקלות במקומות הבאים:
א’. באולם הייצור, בשירותים ובמחסנים-לפחות עד 2.00 מ’.
ב’. במקלחות-כל גובה הקיר.
ג’. סביב הכיורים לרחיצת ידיים.
ד’. באגף רחיצת הכלים-לפי דרישת המנהל.
3. אופן הגשת התכנית על ידי המהנדס:
התכנית תוגש לרשות המקומית בשלושה עותקים או יותר בהתאם להוראות הרשות המקומית.
קיימת אפשרות להביא תכנית לדיון מוקדם במשרד הבריאות לאחר תיאום ואישור ראשוני של הרשות המקומית.
וכאן אנו נכנסים לתמונה,אנו נערוך את התכניות לפי דרישות משרד הבריאות,נגיש אותם עבורכם למהנדס מזון,
ונלווה אתכם בתהליך עד לקבלת רישיון היצרן.
ס י כ ו ם
ההנחיות דלעיל הינן הנחיות כלליות בלבד.
בכל ענף ייצור יש להתייחס לגורמים האופייניים.
אין לבצע עבודות בניה והריסה אלא לאחר אישור התכנית כחוק ע”י הרשות המקומית וע”י משרד הבריאות.
רק לאחר ביצוע התכנית המאושרת ניתן יהיה להגיש בקשה לקבלת רישיון יצרן,
בתנאי שהרשות המקומית מסכימה לתת רישיון לניהול עסק, לפי חוק הפקוח על מצרכים ושירותים.
